האופנים שבהם רשתות חברתיות, במיוחד בשעות מלחמה, יכולות להחליש אותנו ומה ניתן לעשות עם זה.
רוב הסיכויים שאתם צופים בסרט הזה דרך לינק מאחת הרשתות החברתיות, שזה קצת אירוני כי אני רוצה לדבר איתכם על האופנים שבהם רשתות חברתיות, במיוחד בשעות מלחמה, יכולות להחליש ולפגוע בנו כאנשים וכעורף.
בעבר, צרכנו את רוב המידע שלנו מערוצי הטלוויזיה או העיתונים. מאז שהאינטרנט נכנס לחיים שלנו, וספציפית הרשתות החברתיות - הגיעה גם הבטחה דמוקרטית נהדרת. לא עוד יכתיבו אנשי תקשורת ועורכים מה תצרכו ותקראו, אלא כל אחת ואחד יכולים לשדר, לכתוב, להפיץ וכו'.
היום אנו יודעים שהבשורה הדמוקרטית הזו יצרה גם לא מעט רעות חולות באופן שבו היא יושמה בפועל. היום, אנו נחשפים להמון רסיסי מידע בלי יכולת לעשות סדר, מוקפים במיסאינפורמציה, אינפורמציה חלקית או מטעה, או דיסאינפורמציה שהיא מידע שקרי וזדוני. הסקרים מדווחים שרמת האמון בתוך מדינות וקהילות יורד וכולנו מתבצרים עוד יותר בחשיבה שבטית רעים פחד כדי להחליש אותנו. שנית, הרבה אנשים, גם בצד שלנו, מעבירים חלקיקי אינפורמציה שלא עברו בדיקה או בירור - בין אם בגלל לחץ, חוסר אונים או פחד. הבעיה הגדולה היא שאין דרך קלה להבחין בין פוסט אמיתי לפייק. יותר מזה, השקרים וחצאי האמיתות שמופצים מיועדים לייצר תגובה רגשית חזקה, ולכן אנו נוטים יותר ללחוץ על כפתורי התגובה והשיתוף. ואז, האלגוריתמים של הרשתות החברתיות רק מקדמות את הפוסט הזה יותר.
מעבר לזה, ברשתות כמו אקס (לשעבר טוויטר) ואפליקציות מסג'ינג כמו טלגרם אין שום סינון של תכנים קשים או מטרידים, ולכן אתם עלולים להיחשף שם לתוכן שיפגע בכם נפשית בלי שהתכוונתם בכלל להיחשף אליו.
אז מה עושים?
חייבים להכניס את עצמנו למעין דיאטת אפליקציות. במקום ליפול אל מאורת הארנב, זה הזמן לתרגל מיתון ואיפוק. זה אומר למשל לא למהר ללחוץ על כפתור הצפיה ובטח לא על כפתור השיתוף. לפני שאתם משתפים, תקראו את התגובות, ותנסו להבין אם באמת מדובר בפריט חדשותי שנשאר כזה גם בעוד שעתיים. אל תשכחו שאתם לא דוברים רשמיים של המדינה ואף אחד לא מצפה מכם לצפות בחומרים או להגיב עליהם. זה הזמן דווקא לתעדף גורמים ברשת שאתם מכירים מימים שקטים, שיש להם מוניטין רציני והם מספיקים מידע שעבר וידוא מסוים.
לבסוף, קחו שליטה על התוכן שלכם: בהגדרות של האפליקציות השונות אתם יכולים להגביל את האפשרויות שיצרפו אותנו לקבוצות או לערוצים מבלי שביקשנו, או להוריד את האופציה של אנשים זרים להגיב לנו לפרסומים. בעולם שבו ניתן בקלות לטבוע במידע מלחיץ ומעורר חרדה, חשוב שנלמד להיות המסננת ולא הצינור, כדי לשמור על שלומנו ושלום חברינו.
מאת: ד''ר ליאור זלמנסון, הפקולטה לניהול, אוניברסיטת תל אביב.