גם מבוגרים מבולבלים מהמצב אז על אחת כמה וכמה ילדים
תמונת השנה לדעתי צריכה להיות זו שפורסמה בעיתון הארץ השבוע, בה נראה קצין צה"ל, מאובזר בקסדה לראשו ונשק, מחזיק בידיו בפעוטה בת פחות משנתיים כשהוא מוציא אותה מהלהבות שאחזו בביתה שבחווארה. בתמונה נשקפים אימה ופחד בעיני הפעוטה, אך גם באלו של הקצין.
התמונה, במיוחד בהקשר בו היא צולמה, מגלמת מחד את תמצית הרוע אך גם את האפשרות לחמלה והטוב האנושי מאידך. באופן פרדוקסלי מצאתי שהתמונה של חייל צה"ל הנחוש להציל את חייה של פעוטה פלשתינאית, מנחמת אותי. הפעוטה, שזמן קצר לפני כן בוודאי הושכבה לישון בפיג'מה ורודה והתעוררה בבעתה לזעקות אימה של משפחתה, תוכל אולי בבוא העת לראות בחייל היהודי גם גורם מיטיב. החייל, שמייצג עבורה ובני משפחתה כבדרך שיגרה את גורמי השליטה והכוח, הוא זה שהציל אותה מתוך להבות הרוע הבוערות סביבה.
האירוע של ההתנכלות הבלתי נתפסת של מתנחלים באנשים חפים מפשע רק בשל היותם פלשתינאים מהיישוב שממנו יצא הרוצח, החזיר אותי באחת לאירוע רצח משפחת דוואבשה בדומא לפני שבע שנים. באירוע זה, בקבוק תבערה שהושלך את תוך ביתה של המשפחה גדע את חייהם של זוג הורים ותינוקם עלי. אחמד, בנם בן החמש היה הניצול היחיד. לאחר אירוע זה הרגשתי צורך להגיע אל אחמד שהיה שרוף בכל חלקי גופו ואושפז בבית חולים בהשגחת סבו וסבתו. בבוקרו של ערב יום כיפור באתי לבית החולים לבקש מחילה מהמשפחה ולומר להם עד כמה אני אחוזת רגשי בושה ואשמה לנוכח המעשה הנפשע הזה שנעשה על ידי יהודי שאינו מייצג את מרבית היהודים בארץ. הביקור התפתח למערכת יחסים שאפשרה לי להציע למשפחה טיפול ייעודי לעיבוד האובדן והטראומה של אחמד בן החמש. מטרתו של טיפול כזה הוא לתמוך בהתפתחות המוסרית של אחמד, אשר האובדן בנסיבות אלו ובגילו הצעיר עלול לשבש את התפתחותו התקינה ולהפוך אותו בבגרותו לאדם פוגעני כלפי עצמו וסביבתו.
רבים מניחים כי ערכי מוסר ותפיסות של צדק מתגבשים בשלבים מאוחרים יותר של ההתפתחות ילדים, אולי אפילו בגיל ההתבגרות. אולם מחקרים מוכיחים שהנחה זו מוטעית מיסודה וכי ניתן לראות ניצנים של התפתחות מוסרית אצל פעוטות כבר מתחת לגיל שנה. הפנמה של ערכים ואימוץ התנהגות חברתית מוסרית מהווים חלק מתהליך התפתחותי אינטגרטיבי אשר מתחיל מגיל הלידה. המחקר ההתפתחותי מלמד שלילדים ישנה ציפייה ראשונית בסיסית להתנהגות חיובית של האחר שיש בה כוונות מוסריות. עוד מלמד המחקר שתינוקות ופעוטות מסוגלים לחוש אמפטיה ביחס למצוקה של האחר. הם מגלים העדפה להתנהגות חברתית חיובית בה דמות אחת מסייעת לדמות אחרת, יותר מאשר להתנהגות שהיא פוגענית ובה דמות אחת פועלת על מנת להכשיל את האחרת. יחד עם זאת, התפתחות מוסרית חיובית מושפעת ממספר גורמים הפועלים זה לצד זה, ביניהם בראש ובראשונה הסביבה בה הילד מתפתח, אפיון ההתקשרות שלו אל הוריו וכן גורמי טראומה אליהם נחשפו וכיצד אלו מתווכים לילד.
ומחווארה לקפלן; בימים אלו של המחאה כנגד ההפיכה המשטרית, הורים רבים משתפים את ילדיהם במאבק, מקיימים דיונים ערים בבית, מכינים עימם שלטים ומביאים אותם להפגנות. מה שמנחה הורים אלו זה הרצון לחנך את ילדיהם על פי מה שניתפס בעיניהם כדבר המוסרי והנכון לעשות בעת הזו. אולם, מה קורה כאשר תחושת ההתלהבות של ההליכה עם ההורים להפגנות בקפלן מסתיימת במיפגש אלים עם השוטרים בו מושלך רימון הלם על קבוצת מפגינים? כיצד ילדים עשויים לתפוס אירועים כאלה? האירוע שאמא/אבא אמרו שהוא 'נכון' בהיבט המוסרי, וכי השוטרים שבסביבה מחויבים לדאוג לסדר ולשמור על המפגינים, הופכים להיות כאלה שבהם השוטרים המגינים הופכים לפוגעים?
אלו המקומות בהם ההתפתחות המוסרית עלולה להיות מאותגרת ומבלבלת: המתנחל שקונה בעסק של אבא ומאפשר לו להתפרנס בכבוד, עלול להגיע בערב ולשרוף אותי; החייל שנתפס כמאיים ומייצג את הכוח השולל ממני חופש, הוא גם הגורם המגן עלי; השוטר ה'טוב' בקפלן הוא גם השוטר שעלול לפגוע בי; הממשלה של המדינה שלי פועלת נגדי ונגד משפחתי. זו מציאות מורכבת מדי על מנת שילדים יוכלו לארגן אותה בעצמם ולכן התיווך של הסביבה הוא קריטי. במידה והיה נאמר לאחמד דוואבשה שכל היהודים הם רעים הרי שתחושת הנקם והשנאה הם שהיו תופסים מקום בהתפתחותו, והאפשרות לפגוע באדם אחר על רקע הלאום שלו הייתה נתפסת אצלו כלגיטימית. כך גם המסר שהמשטרה היא כלי כוח כדי לפגוע במפגינים עלולה להיות מסוכנת ליכולת של ילד לתפוס את גורמי החוק כמי שאפשר לפנות אליהם להגנה.
נוסף על מצבים מורכבים אלו, גם המסרים של התומכים בהפיכה המשטרית אשר מסמנת את השופטים כאחראים על פיגוע, את בית המשפט כמקום מוטה בו לא נעשה דין צדק, את המלצות יועצים משפטיים כעצות שאין צורך לאמץ אותן, עלולים לבלבל ולאתגר את תפיסות הילדים. כל אלו מלמדים כמובן על שיבוש מוחלט של הבנה של ערכי מוסר של בעלי השררה המנהלים את ההפיכה ברגל גסה. המציאות הזו שנכפית על כולנו עלולה להזיק במיוחד לילדים, היהודים והפלשתינים כאחד, ולפגוע בהתפתחותם המוסרית.
ד"ר סיגל קני-פז היא עובדת סוציאלית, מומחית לטיפול בטראומה בגיל הרך (CPP) ומלמדת בביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב
מאת: ד"ר סיגל קני-פז
מוסד אקדמי: אוניברסיטת תל אביב
תחום המחקר שלי: מדעי החברה
הדוא"ל שלי: cigalkp@gmail.com