איך שיטת המיינדפולנס יכולה להועיל לנו, בייחוד בתקופה מלחיצה כזו
כולנו חווים חרדה ומתח ממושכים, המפעילים את המערכת הסימפתטית, אותו החלק של מערכת העצבים המרכזית המשחרר את הורמוני הלחץ. אנחנו מרגישים את זה ברמה הפיזיולוגית, הרגשית, הקוגניטיבית וההתנהגותית. רק לציין חלק מהתסמינים: נשימה שטוחה ומהירה, כאבי ראש, תסכול, דכאון ואשמה, קשיי ריכוז, שינויים בתיאבון וקשיי שינה.
לאורך זמן, חשיפה ללחץ וחרדה מחלישה אותנו, ואף גורמת לתפקוד ירוד של המערכת החיסונית.
אנחנו כרגע בתקופה מתוחה, על זה אין ויכוח. אנחנו לא יכולים להסיר את גורם הלחץ, אבל בעזרת כלים מתאימים אנחנו יכולים להפחית את ההשפעה שלו. כדי להפחית את התסמינים הפיזיולוגיים, אנו יכולים לתרגל נשימה איטית ועמוקה. נשימה כזו מפעילה, ברמה הפיזיולוגית, את המערכת הפאראסימפתטית, מערכת הרגיעה.
ברמה הקוגניטיבית והרגשית, מחקרים אקדמיים מראים את ההשפעות המיטיבות שיש לתרגול מיינדפולנס.
במיינדפולנס, אנחנו מנסים להביא את תשומת הלב למה שמתרחש בזה הרגע, בצורה סקרנית ומכילה. למוח שלנו יש את הנטייה האוטומטית לחזור שוב ושוב על אירועי העבר ולתכנן שוב ושוב את העתיד. מחקרים מראים שהתמקדות מוגברת במה שקורה בהווה, ממש בזה הרגע, מעלה את הרווחה הנפשית.
איך עושים את זה?
אנו מביאים את תשומת הלב למשהו שקל לעקוב אחריו, בידיעה שמהר מאד המוח שלנו ינדוד, ואז בצורה מודעת נוכל לשים לב לאן התודעה שלנו נדדה, ובעדינות נחזיר אותה אל אובייקט המטרה. ונחזור על זה שוב ושוב.
לדוגמה, אנו יכולים לעקוב אחר הנשימה, הפעם מבלי לנסות לשנות אותה באופן מכוון: שאיפה ונשיפה. שאיפה ונשיפה. זה ימקד אותנו בכאן והעכשיו, בתחושות הפיזיות. אבל פתאום נשים לב ששכחנו מהנשימה וברחנו. נפנה תשומת לב רגעית למחשבה ה״אורחת״, נזהה אותה, ונתייג אותה (כמו לדוגמה: מחשבה על משהו שאני צריך לעשות בבית), ובעדינות נחזיר את תשומת הלב לנשימה. פעם אחר פעם. אם למישהו לא נוח להתאמן עם הנשימה, אפשר לבחור בעוגן אחר לריכוז, לדוגמה תחושת המגע שבין כפות הרגליים לרצפה.
אלה רק שתי דוגמאות - תוכלו למצוא עוד תרגילים ברשת. מה שיקרה אם תתמידו, הוא שפתאום, במקום שהמחשבות ישתלטו, בהדרגה תוכלו לנהל טיפה יותר טוב את רכבת ההרים שרצה לנו בראש. וכשהיא תאט קצת, נוכל גם להסתכל על הדברים מפרספקטיבות אחרות. זה לא יעלים את קושי, אבל יאפשר לנו להתמודד איתו קצת יותר טוב.
מאת: ד״ר ריקרדו טרש, החוג לחינוך מיוחד וייעוץ חינוכי, בית הספר לחינוך, הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב.