כך הפילוסופיה יכולה לעזור לנו להתמודד עם סבל, המלווה אותנו בתקופה מורכבת זו
"לא המציאות מטרידה את בני האדם, כי אם מחשבותיהם ודעותיהם על המציאות". במציאות שלנו כרגע, ייתכן שדווקא הגישה הזאת של הפילוסופיה הסטואית יכולה לעזור לנו להתמודד עם מצבנו.
פילוסופיה מבחינתי היא קודם כל פרקטיקה קיומית שאמורה, כפי שאמר אפיקורס, "לגרש את הסבל מן הנפש", כך שאם אין לה משמעות בימים אלה, אם היא לא יכולה לתת מזור כלשהו למה שאנו חווים כרגע, אין לה הרבה משמעות בכלל. ואם צריך לבחור אסכולה אחת, אז נדמה לי שאולי הפילוסופיה הסטואית יכולה לתת מענה, גם אם חלקי מאוד, גם אם רק לכמה רגעים, למתח המתמיד שאנו נמצאים בו כעת.
הנה כמה מחשבות סטואיות שאולי יכולות להיות בעלות משמעות כלשהי לכולנו עכשיו:
- "הדברים הקיימים" אומר אפיקטטוס "נחלקים לשני סוגים: אלה הנמצאים בשליטנו ואלה שלא". הציר הזה – בין מה שבשליטתנו לבין מה שלא – הוא קריטי להשגת שלוות הנפש לשיטתם של הסטואים, ויש לבחון כל דבר לאורו. הצעתם היא להתמקד אך ורק במה שיש לנו שליטה עליו. לחלוטין. בקטע רדיקלי. על גבול של להתעלם מכל השאר. זה לא בשליטתך? לא מצדיק מחשבה. להתמקד רק במה שכן בשליטתך.
- "הזכר לעצמך, כי לא העתיד ולא העבר מכבידים עלך", כותב מרקוס אורליוס "כי אם לעולם ההווה. והנה אף עולו של זה ילך ופחת, אם תבודד אך אותו". בלי עתיד, בלי עבר, רק ההווה. בלי תקווה, בלי פחד. רק הרגע הנוכחי, לרוב איתו עוד איכשהו אפשר להתמודד. איך אומרים אצלנו - יום יום, שעה שעה.
- "לא המציאות מטרידה את בני האדם, כי אם מחשבותיהם ודעותיהם על המציאות" – משפט אולי קשה מנשוא בימים אלה, אבל משפט מפתח במסורת הסטואית. הוא גם קשור כמובן למה שאמרנו מעלה, הרי את הדברים עצמם אנחנו לא יכולים לשנות, את דעותינו לגביהם דווקא כן. וכדי להצליח לעשות זאת, לא מספיק להבין את הרעיונות האלה. צריך לחזור עליהם, לכתוב לנו אותם, לשנן אותם, להפוך אותם לחלק מהיומיום, לנוכחות מתמדת בשיח הפנימי שלנו.
- "שום דבר רע לא יכול לקרות לאיש טוב" אומר סוקרטס בסוף נאום ההגנה שלו, כשהוא כבר יודע שהוא יוצא להורג. אומנם סוקרטס אינו סטואיקן, אבל הוא היה עבורם גיבור קיומי. מופת ליכולת לה הם הטיפו, להתמקד בפנימיותינו, להתמקד במידה הטובה, במצוינות המסורית שלנו. היות שאנחנו שולטים במידה בה נקיים חיים טובים ללא קשר למה המציאות זורקת עלינו, אנו יכולים לוודא שלא יקרה לנו שום רע כל עוד נמשיך להיות טובים. אני לא יודע עד כמה אפשר לצפות מאיתנו לעמוד ברף הזה. הרבה מהסטואיקנים עצמם הבינו שהגיבור שלהם הוא יותר בגדר של אידאל מאשר מציאות. אולי בגלל זה אפיקטטוס מציע ש"אם עדיין אינך סוקרטס, עליך לחיות לפחות כמי שרוצה להיות לסוקרטס". ואולי לבינתיים יספיק לנסות לשמור על אנושיות, לנסות להטיב עם עצמינו, משפחתנו, חברינו וקהילותינו כמה שרק שאפשר. זה כבר טוב, ללא קשר למה שיבוא עלינו בימים הקרובים.
ועוד מחשבה אחרונה: אפיקטטוס נולד לעבדות, בבעלותו של אדון אכזר שנהנה לענות אותו. מרקוס אורליוס התמודד כקיסר רומא עם המגפה האנטונינית הרצחנית, ובילה שנים במלחמות אכזריות מול שבטים גרמניים בבוץ ובקור של הביצות והיערות של גבולותיה הצפוניות של האימפריה. אולי יש גם נחמה מסוימת בתזכורת שגם את סוגי הכאב והסבל שאנו חווים כרגע, אנשים חוו לפנינו. כך או כך, הספרים של שני האנשים המדהימים האלה תורגמו לעברית ואני ממליץ לכל מי שמוצא ערך בדברים פשוט לקרוא אותם – הם נגישים להפליא ודווקא בימים האלה כדאי גם לתת לפילוסופים הגדולים לנחם ולרומם אותנו.
מאת: ד''ר ג'רמי פוגל, הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב.